<h1>סמ"ג לאוין סימן קכ"ו</h1>
<h2>דף יג.</h2>
אסור לאדם להוציא ש"ז לבטלה, לפיכך לא יהא אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ (רמב"ם איסו"ב פכ"א הל' י"ח), ואלו שמנאפים ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם (שהוא) שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהן נאמר (ישעי' א' ט"ו) ידיכם דמים מלאו וכאילו הרגו את הנפש, וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, או יביא עצמו לידי הרהור (רמב"ם שם והל' י"ט). (הסמיכוהו על זה המקרא) ודורשו (דברים כ"ג י') רבי פנחס [מ]ונשמרת מכל דבר רע בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו א'), ודרשה גמורה היא ולא אסמכתא שהרי מעמידה שם אזהרה למוציא שם רע ואחר כך אומר ואידך מבעי ליה לכדרבי פנחס [בן יאיר] וכו' (ע"ז כ' ב' תד"ה שלא), אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי והשחתה לדברי תורה שהיא איילת אהבים ויעלת חן, לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט כדי שלא יבא לידי קושי (רמב"ם שם), ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שנזקקים זה לזה, כדאיתא פרק קמא דעבודה זרה (כ' ב'), ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ צ"א א'), מפני שהן עסוקין במלאכתן ולא יבאו לידי הרהור (שם הל' כ'). מי שפגע באשה בשוק אסור [לו] להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו (שם הל' כ"ב) כדאיתא פרק עושין פסין (עירובין י"ח ב'). ולא יעבור אדם על פתח אשה זונה עד שירחיק ארבע אמות שנאמר (משלי ה' ח') אל תקרב אל פתח ביתה (רמב"ם שם) כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (י"ז א'). ואסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו שלא יבא לידי הרהור [כדאיתא במסכת נידה בפרק כל היד (י"ג א')], ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס אדם ידו, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה שלא יבא לידי הרהור ואם היה נשוי מותר, ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא נצרך לנקביו (שם הל' כ"ג), אמנם אומר מורי כי הרי"ץ היה מסופק אם נשוי מותר דווקא להשתין אבל להתחכך אסור או שמא מותר להתחכך.
<h2>דף יז.</h2>
אמרו חכמים (נדה י"ז א') שאסור לשמש מטתו לאור הנר, וגם אמרו (שם) שישראל קדושים הם ואין משמשים מטותיהן ביום, ותלמיד חכם שהוא צנוע מאפיל עליה בטליתו והוא מותר. וכן אסרו חכמים במסכת נדרים (כ' ב'), שלא ישמש [אדם] מטתו ולבו מחשב באשה אחרת, ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה ולא יבא עליה על כרחה והיא יריאה ממנו ולא כשיהיה האחד מנודה ולא יבא עליה אחר שגמר בלבו לגרשה ואם עשה כן הבנים אינם הגונים אלא מהן עזי פנים ומהן מורדים ופושעים (רמב"ם איסו"ב פכ"א הל' י"ב).
